פסק-דין בתיק ת"ק 005774/04

1.         התובע ביטח בשנת 2002 את מכוניתו: מאזדה לנטיס 4 דלתות, אוטומטית (להלן: "המכונית"), אצל הנתבעת.

הביטוח כלל הרחבה מסוג "חדש תמורת ישן", שבעיקרו נועד לפצות את המבוטח, במקרה של אובדן גמור של הרכב, בערכה של מכונית חדשה זהה.

2.         לטענת התובעת, המכונית ניזוקה בחודש דצמבר 2003 עד כדי אובדן גמור.

הנתבעת טוענת כי לא נגרם לה אובדן גמור, אך הם הכירו בכך לפנים משורת  הדין.

משהכירה הנתבעת בנזק שנגרם כאבדן גמור, ומשניאותה לפצות את התובע בהתאם, שוב אין חשיבות לכך שעשתה זאת לפנים משורת הדין, כטענתה, והשאלה היא, האם פיצתה את התובע בהתאם.

3.         התובע טוען, כי קיבל פיצוי מופחת.

סלע המחלוקת העיקרי שבין הצדדים הוא פרשנות הגדרת המושג "רכב חדש" בפוליסה הנדונה, שזו לשונה (סעיף 5.1):

"רכב חדש - מחיר רכישה של רכב חדש של אותו יצרן מאותו דגם וסוג כולל תוספות מיוחדות לרכב אם נכללו בביטוח לפי הפוליסה או המפרט".

עוד נקבע בפוליסה (סעיף 5.2 סיפא):

"אם במועד הפיצוי לא ניתן יהיה לרכוש במדינת ישראל רכב חדש של אותו יצרן מאותו דגם וסוג, יפצה המבטח את המבוטח כדי מלוא ערך הרכב המבוטח, ובתוספת פיצוי לרכישת רכב חדש מסוג דומה לפי הערכת שמאי מוסמך, ובלבד שתוספת הפיצוי לא תעלה על 15% מערך הרכב המבוטח".

4.         בפועל, פוצה התובע על פי החלופה האחרונה (ערך הרכב בתוספת 15%).

התובע טוען, כי היה על הנתבעת לפצותו על פי החלופה הראשונה, משום שניתן היה לרכוש באותה עת רכב חדש "של אותו יצרן מאותו דגם וסוג", כאשר "היצרן" הוא" מאזדה, "הסוג" הוא: פרטי (להבדיל ממסחרי), ו"הדגם" הוא: לאנטיס.

            לטענתו, נמכרו באותה עת רכבי מאזדה לנטיס פרטיים בסכומים שנעו בין  116,000 ש"ח (למנוע 1600 סמ"ק) ל-119,000 ש"ח (למנוע 2000 סמ"ק), והראיה לכך צירף צילום מתוך מגזין הרכב של "מעריב" לשנת 2004.

לפיכך, הוא תובע את ההפרש בין הממוצע של שני הסכומים הללו (117,500 ש"ח) לבין סכום הפיצוי שקיבל (106,950 ש"ח), סך של 10,550 ש"ח.

5.         הנתבעת טוענת, לעומתו, כי הכוונה בהגדרה האמורה היא לרכב זהה בדיוק, כולל מספר הדגם, וכפי שהוא מצוין במפרט לפוליסה. במקרה שלנו: "דגם 588072 מאזדה לאנטיס 4 דלתות GLX (1840 סמ"ק) ABS אוטומטי", וכיוון שאין חולק, כי רכב כזה לא נמכר באותה עת, פוצה התובע על פי החלופה השניה.

6.         עקרונית, יש לבחון את הביטוח הנדון, על פי תכליתו ומטרתו: להעמיד לרשות המבוטח, בהתקיים מקרה הביטוח האמור, פיצוי בשוויו של רכב חדש כפי הרכב שהיה לו עד לאותו אירוע. אלא, שנצפתה אפשרות כי בעת קרות מקרה הביטוח לא יימכר רכב חדש כמות שהיה למבוטח ולא ניתן יהיה, לכן, לדעת מה שוויו הכספי של רכב שכזה, ולכן נקבעה טכניקת פיצוי שתתקרב ככל האפשר, בערכו הכספי של אותו פיצוי, למצב, שבו ניתן היה לרכוש רכב חדש כאמור. 

7.         על פי פרשנות תכליתית וראויה זו, אין לקבל מצב, שבו יינתן למבוטח, על פי החלופה השניה, פיצוי, שערכו פחות ממחירו של רכב הנמכר באותו עת, ואשר מאפייניו דומים בעיקרם לרכב שהיה למבוטח, אך באחד ממאפייניו הוא נופל מערכו של הרכב שהיה.

            למשל: אם היה בידי המבוטח רכב מסוים שנפח מנועו 1800 סמ"ק ורכב חדש שכזה איננו נמכר בקרות מקרה הביטוח, אולם נמכר רכב חדש דומה לחלוטין, אלא שנפח מנועו 1600 סמ"ק, הרי שהפיצוי שצריך להינתן למבוטח לא יכול להיות פחות ממחיר הרכב החדש בעל ה-1600 סמ"ק.

8.         במקרה דנן, לא טרחו שני הצדדים להבהיר לבית המשפט במה היו שונים מאפייניו של הרכב שהיה לתובע ממאפייניהם של רכבים "דומים" אחרים שנמכרו (כחדשים) בעת האירוע.